חופש חנוכה 2020
אספתי את יובל מחבר, שם בילה את הבוקר.
הוא נכנס לרכב ובזווית העין אני מזהה
חור בגודל כדורגל במכנס באזור הברך.
לקחתי נשימה ובשנייה שאני משתהה חושבת לעצמי איך אני מגיבה? איך הכי נכון להגיב?
כי אוטומטית שנים אחורה, הייתי נלחצת, אולי אפילו מגיבה בכעס, בפרצוף חצי חמוץ.
ואז שאלתי אותו: יובצ'ו…מה קורה עם החור?
והוא הסתכל עליי בחצי חיוך, מנסה לבדוק מה התגובה שלי.
הוא היה מובך. הוא ענה לי: "הייתי בלחץ".
ממה?"
שיחקתי עם החבר שלי והייתי בלחץ בזמן המשחק, אז הייתי בלחץ.
זה התחיל מחור קטן וגדל עוד ועוד".
"ממש כדור גדול יכול להיכנס לך דרך הרגל עכשיו" אמרתי והתחלתי לצחוק..
והוא אחריי.
הגענו הביתה, המכנס לפח ואני והוא חשבנו על פתרון קצת יותר יעיל עבור הפעמים הבאות
כמו כדור לחיץ שיש לו תמיד בתיק, לתמלל שהוא בלחץ ולדבר את זה מאוד עוזר וגם לצחוק,
זה משחרר לחץ ממש טוב.
אפשר לראות שבתמונה מס' 1 – הוא רק נכנס לרכב, כף היד קפוצה ומהיכרותי את יובל,
זה סימן ללחץ או קושי.
תמונה מס' 2 – שניה אחרי השיחה, ממש לפני שהתחלתי לנהוג, אותה כף היד, כבר פתוחה.
מה אני למדה מזה?
1. כשאני מייצרת עבורי השהייה, אפילו של 5 שניות בין האירוע לתגובה,
אני יכולה לבחור את התגובה שלי.
2. כשהתגובה שלי בהלימה עם מה שאני מרגישה ועם הערכים שחשובים לי –
זה מה שמשפיע על מבחן התוצאה!
בפועל, אולי הפסדנו מכנס, עם זאת, הרווחנו תחושת שותפות, שחרור של הלחץ והמתח בצחוק
ובעיקר יצרנו שוב ושוב מרחב בטוח לומר את מה שאני והוא מרגיש/ה מבלי לחשוש מהתגובה.
מכירים את מודל 90/10?
10% זה מה שקורה לך בחיים, 90% זה אופן התגובה שלך!
אם נהיה מודעים לכך, נוכל לשלוט, או ללמוד לשלוט על תגובותינו, ובכך לשנות את מציאות חיינו.
קל להגיד, לא תמיד פשוט ליישם. הכעס הרי מהיר מן המחשבה, לעתים הוא מתפרץ מגרוננו כמו הר געש, לפני שאנו מספיקים לחשוב ולהחליט על תגובה ראויה.
לכן עקרון ה-90/10 הוא תלוי עבודה פנימית עם עצמנו, ומודעות היא תחילת הדרך.
אה, ואחרי כל זה, מצאנו פתרונות לפעמים הבאות…
כי הרי ברור לשנינו שהם עוד יגיעו.
איך אתם הייתם מגיבים?
