תמיד הייתה לי הסכמה עם עצמי שמספר הוא סתם מספר.
לפני גיל 30 הייתי מסתובבת ביום ההולדת, כל יום הולדת עם כתר מזר פרחים טבעי על הראש.
כל היום ולכל מקום. מאוהבת ביום הזה, שמחה ומתענגת על כל תזכורת שהנה…גדלתי בעוד שנה.
רציתי להתבגר. שתהיה סוף סוף הלימה בין הגיל שלי למי שאני בפנים.
תמיד הייתי ה"זקנה" מכל אחיותיי, זו שחושבת יותר מדיי, קוראת יותר מדיי, מוחצנת מדיי, מדברת הרבה הרבה יותר מדיי ובעיקר זו שרוצה יותר, יותר מדיי.
רוצה להתחתן בגיל מאוחר מדי, רוצה ללמוד את התואר הכי מדויק לי, רוצה בית עם גינה, רוצה עבודה הכי מדויקת לכישורים שלי ובכלל…רוצה רוצה ורוצה.
ביחס להרבה אחרים, אני עבדתי ימים כלילות מגיל 16 עסוקה בבניה של ה"עצמי" הזה שכל כך "אני רוצה" והאמנתי בו וטיפחתי בלי סוף.
בזמן שחברים שלי נהנינו מחופש גדול בתיכון, אני בחרתי לעבוד, פתחתי חשבון בנק, ניהלתי את עצמי,.
אני זוכרת את המבט של המורה לנהיגה שלי דני תמרי כשבתור ילדה בת 17 למדתי נהיגה והגשתי לו צ'יק עם השם שלי לתשלום.
הוא התבלבל ואמר לי שמעולם זה לא קרה לו.
הוא חשב שאני התבלבלתי.
תמיד זה הצ'יק של אימא או אבא, מעולם לא של התלמיד. אבל זו אני.
בחופשת הקיץ בתיכון נסעתי לאילת באוטובוס לשבוע עם החברים מהעבודה ("יטבתה בעיר"). שכרנו דירה ועשינו חיים משוגעים. ילדים בני 18, אמאלה!!
בחזרה מאילת, 5 בבוקר, עומדת בתחנה מרכזית נתניה ומתקשרת הביתה. עונה לי אבא שלי חצי ישן ואומר לי: "תסתדרי לבד, קחי מונית, כשתגיעי, אני אשלם".
וככה גדלתי, עם אבא שהציפייה שלו מאתנו זה: תסתדרי.
כילדה זה צרם לי מאוד לא מעט פעמים בחיי.
לימים, ובמיוחד בהיותי הורה, אני מבינה כמה זה חלק ממה שהפך אותי לאדם החזק שאני היום.
אמנם עבור אבא שלי זו לא הייתה בחירה מושכלת, עם אג'נדה מוגדרת מראש.
עם זאת, זה עשה את שלו.
זה בנה לי עמוד שדרה, זה אילץ אותי להתמודד ולפתח עור עבה ולחשב כל הזמן מסלול מחדש, לגלות את היצירתיות שיש בי על מנת לפתור את ה"כאן ועכשיו".
רצה אתכם עשור קדימה, גיל 30, נישואים שניים, ילדים והופ – ילדת היומולדת כבר לא זוכרת מה זה כתר על הראש או חגיגת יום הולדת בכלל. כי מי אני ומה כבר יש לחגוג.
ילדה בת 31 בתחילת דכאון.
עשור מטורף.
היו שנים שעוד אחיות שלי היו קונות לי את זר הפרחים ואני לא רציתי לשים.
יאמר לזכותן, הן לא ויתרו עליי. כל שנה, הן דואגות שנחגוג, לא משנה מה מצב הצבירה שלי, כמה הייתי בדאון מסווה, הן התעקשו. הן התעקשו עליי.
העשור המדובר מאחורי והיום בהסתכלות לאחור, אני יודעת כמה דרך עברתי.
הייתה לי אמונה שמקשיים אני צומחת.
שמהכאב אני לומדת הכי טוב.
אז הייתה לי.
למדתי שיעורים משמעותיים וכאלו שאנשים לא לומדים בחיים שלמים. איזה מזל!
אני זוכרת שכשהתגרשתי מנישואיי הראשונים (ללא ילדים ולא רכוש משותף לכל השואלים), התקשרתי לאבא שלי מארה"ב, בעודי יורדת ממדרגות הרבנות (זה היה בית כנסת בו נעשה הטקס).
אמרתי לו: "אבא, עשיתי את זה. התגרשתי".
הם לא ידעו כלום על זה. שמרתי הכל בסוד, והייתה לזה סיבה טובה מאוד.
באותה נשימה כבר אז הבנתי וגם אמרתי שגם אם הייתי צריכה לעבור את זה 7 פעמים יותר קשה, הייתי עוברת. כי השיעור שקבלתי בהתמודדות הזו, יקר מפז ואין לו תחליף.
בעודי מכירה קצת את עצמי, ידעתי, שלא הייתי מבינה את מה שהבנתי לולא מה שעברתי.
הרווחתי את המשפחה שלי בחזרה. את ההורים שלי והאחיות שלי. את המשפחה.
הי לו תפקיד, הוא נכנס לחיי ויצא כמו בלון שסיים את תפקידו ויצא לשלום.
שום דבר אינו מקרי. זו אמונה שאני מחזיקה בה כל חיי.
כבר לפני גיל 40 התנעתי שינוי וחזרתי ללמוד את שאהבה נפשי –הנחיית קבוצות. חזרתי בצעדי תינוק למי שאני.
חגגתי את גיל 40 בהלם ממש, שיש עוד אופציה שאצא מהמצב…
גיל 41 היה משובח, כבר התחלתי את דרכי המקצועית ואני זוכרת עד היום משפט שאמרה לי חברה למשרד :אני מפחדת עלייך. אני מפחדת שלא יהיה לך האומץ לעשות את זה"!
גיל 42, קמתי הבוקר לקונפטי צבעוני, ברכות מקיר לקיר ובלונים. ילדיי שקפצו מכל עבר, אמיר אחד שאחראי על הכל והשיר שמתנגן לו ברקע: "Happy Birthday"
אמה הכינה לי ברכה ואמיר בקש להסביר שזה מה שהיא התעקשה שיהיה רשום:
"שתמיד תהיה שמחה ומאושרת תישארי כמו שאת!.
ועם זה אני הולכת!
זה מה שהילדים שלי חווים ואני. אני חווה – אני מאושרת!!!!
אני חיה, שמחה, ובעיקר מי שאני.
שלמה עם חיי, עם השיעורים, עם הפחדים וההפסדים.
עם הקילו יותר או פחות, עם השיער שמסתדר, טוב או יותר טוב (יש לי אחלה שיער, זו האמת ,
עם התמונה שלא פוטוגנית או …יש אפילו יותר פחות מזה… בעיניי.
ובעיקר אני עושה את הדבר שלשמו הגעתי לעולם.
התשוקה והבעירה שלי מוגשות לעולם בנתינה אין סופית, באהבת האדם, בחיוך ובשמחה הכי פשוטה.
זה בא לידי ביטוי עם אהוביי, משפחתי, הוריי, בעלי, ילדיי, חבריי, מכרי, לקוחותיי…נו הבנתם!
מאחלת לי ולכם שתהא שנה של בריאות, שפע ושמחה, מלא מלא שמחה!!!
מזל טוב לי, אהובתי
את משהו משהו! ואל תשתני!
מזל שאני כבר אחרי גיל 40…כל הפדיחות מותרות
