השתתפתי בסדנת פוטותרפיה לקראת השנה החדשה.
ההנחיה: "לבחור תמונה שמייצגת את התקופה הנוכחית עבורך".
בחרתי תמונה שאני ראיתי בה פנצ'ר.
זה כל מה שראיתי בתמונה.
השלב הבא- כתיבה מתמשכת, בלי להרים את היד מהדף (כתיבה אינטואיטיבית).
שיתפתי על החוויה שלי.
שזו תקופה שעבורי כמו יש לי פנצ'ר בגלגלים, ש"נתקעתי" בעל כורחי,יולי אוגוסט היה מאתגר מאוד עבורי,
ולא, לא בגלל הילדים.
עוד שיתפתי, שכשהייתי בת 17.5 וקבלתי רישיון ומפתחות לרכב,
אבא שלי הוציא לי אויר מהגלגל, פתח מכסה מנוע ואמר:"עכשיו בת שלי, תסדרי את הרכב! תתקני את הפנצ'ר לבד, אני כאן."
פתח לי את ספר הרכב, הראה לי מה יש במנוע והסביר לי מה התפקיד של כל חלק.
כבר קרה לי שנתקעתי עם פנצ'ר בחיי ולמזלי, לא באמת נלחצתי כי ידעתי מה לעשות.
סוף השיתוף.
המנחה Sarit Kalif Sheiman אומרת לי: "תסתכלי שוב בתמונה. אין שם פנצ'ר 
"
אני: "מה? בטח שיש, אני ראיתי פנצ'ר".
התבוננות נוספת. פנצ'ר לא היה שם מעולם. גם לא במציאות שבה התמונה צולמה.
היא הצלמת, היא היתה שם.
בפועל, הגלגל עף בזמן נסיעה.שעתיים של תובנות שיורדות לי על התקופה שאני עוברת
ואז…
אז יוצאת לי אל הרכב, לצאת הביתה.
כמעט חצות. מתניעה, מסתובבת במקום ומבינה שההגה לא זז אותו הדבר.
יוצאת להציץ כי הניסיון לימד אותי שאין אויר באחד הגלגלים הקדמיים.
נחשו מה?!
יש לי פנצ'ר
ההוא שם למעלה מסתכל ומריץ עליי דחקות.
איך יכול להיות שאני יושבת שעתיים בסדנה, בוחרת תמונה של פנצ'ר, מדברת פנצ'ר ובסוף הערב יש לי ממש פנצ'ר ברכב
מה הסיכוי?ה ל ם 
מה לקחתי מהרגע המשמעותי הזה?
1. שכשאני מדויקת, הישועה באה כהרף עין.
פגשתי את זה אין סוף פעמים בחיי. אחלה תזכורת מהיקום.
2. שאני מחוברת, עם אינטואיציה מטורפת. אני מדויקת וחדה כמו תער. אני רק צריכה להיות קשובה אליי פנימה.
3. ל"פנצ'ר" יש תפקיד ומסר. מה הוא בא לספר לי, בעודו "לכאורה" שם לי אבן בדרך 
4. אחד השיעורים הכי גדולים שלי בשנים האחרונות זה לדעת לבקש עזרה. ולהיעזר. במיוחד בזוגיות.
כי הרי אני חזקה ויודעת הכל (לכאורה).
בשלב מסוים, לא הצלחתי לפרק חלק מסוים. התקשרתי לאמיר שהיה כבר ישן ובקשתי שיבוא לעזר.
הוא הגיע בנועם, בסבלנות וביחד החלפנו את הגלגל,
אח"כ נסענו למלא אויר בגלגל של הרכב השני (גם בו היה חסר) וחזרנו הביתה בחיוך.
זה היה שיעור חשוב מאין כמותו ותודה על הזכות ללמוד כל הזמן, כמו תמיד – על עצמי ועל הדרך שלי.
