"זה לא עובד. זה פשוט לא עובד"

איך את יודעת שזה לא עובד?
"אני מרגישה שענבר פשוט לא משתפת כ"כ פעולה.
עד עכשיו היתה קלינאית אחרת מדהימה. היא יצאה לחופשת לידה ומי שמחליפה אותה לא מצליחה להגיע לילדה.
"מה היא עושה?"היא עובדת איתה על היגוי דרך כל מיני כלי נשיפה, זה דורש מאמץ מענבר שגם ככה קשה לה".
באיזה מפגש אתן כבר?
"כרגע במפגש שני רק ואני כבר מבינה שזה לא עובד. נראה לי אני אפסיק איתה. במפגש ראשון היא הכירה אותה"

מכניסה אתכם להצצה קטנה מהדרכת הורים אצלי במרחב.

דרך תשאול נוסף,
אני מבינה שהוחלפה הקלינאית והמאמץ שכרגע מושקע בלייצר תוצאות וכמה שיותר מהר מצד הקלינאית הוא גדול מאוד…וגם מהאמא.
למה הכוונה?
קלינאית שנכנסה לנעליה של אשת מקצוע אחרת מגיעה לטיפול עם שק ציפיות על עצמה.
בציפיה שלה עצמה, עליה ל"הוכיח" ולייצר תוצאות בפרק זמן קצר…
כי הרי נכנסה על פניו לתהליך שכבר עבד ועבד טוב.
זה טיפול פרטי (גם לזה יש אלמנט של חובת הוכחה) והציפיות של כולם גבוהות.
ההורה מגיע גם עם שק ציפיות משלו ויחד כל המאמץ הזה מופעל על הילדה.
אמנם לא באופן גלוי, לכאורה.
עם זאת, תהיו בטוחים שכולם בפול מאמץ בפגישה ובציפיות גבוהות מאוד להביא תוצאות.
במצב כזה, מניסיון, אין סיכוי להביא שום תוצאה.
אה, בעצם כן, סליחה!
התוצאה במקרה כזה עלולה להתבטא בחוסר שיתוף פעולה ו"נשרוף" את הרצון של הילד/ה להגיע למפגש הבא.

האימא הקשיבה ונפל לה האסימון, שזה בדיוק מה שהיא חווה.
שהיא מיהרה לשפוט ולוותר בגלל הקושי מבלי רגע לעצור ולהבין את התמונה הגדולה.
הצעתי לה להתקשר לקלינאית , לעשות איתה שיחה, לתת מקום למחשבות שלה,
להסכים יחד לשחרר את שק הציפיות של שתיהן וככה יופעל הרבה פחות לחץ על הילדה. סמוי וגלוי.
שתעשה תיאום ציפיות – שתיתן אישור ל"בזבז" את המפגשים הבאים לטובת היכרות, משחק, הנאה ויצירה של חוויות הצלחה.

בינינו, רק אומר- זה הכי לא "בזבוז" של מפגש.
זה הסוד להצלחה ולצמיחה!
מבלי שכיף לילד, שהוא מכיר ובוטח, מרגיש שהוא עובד עם החוזקות שלו- זה פשוט לא יעבוד.
היא התקשרה אליי נרגשת שכבר בשיחה עם הקלינאית היא הרגישה שירדה לה אבן מהלב
ושהקלינאית עצמה חשה הקלה, שזה היה מדויק.

אחרי המפגש הבא, היא התקשרה שוב נרגשת שזה עבד.
שפתאום ענבר משתפת פעולה, נכנסת למפגש, שמחה וכל החוויה שונה עבור כולן, שמשהו נפתח.

למה אני משתפת אתכם ?
תקשיבו לפרק עם בן המאמן בפודקאסט "הורות על הרצף"

כמה פעמים אנחנו מזהים בטיפול שזה לא עובד?
גם כהורה וגם איש המקצוע, כמה תסכול כולם חווים והכי חשוב הילד/ה?
כמה מהר אנחנו רצים להחליף טיפול/מטפל/שיטה… מתמסרים להימנעויות של הילדים המתוקים?
מבזבזים עוד כסף, זמן, אנרגיה מבלי לתת מקום לכל האלמנטים המשתנים בתמונה?

מניסיון, הרבה מדיי!
לפעמים, מרוב ציפיות, לא יכול להכנס שום דבר אחר.
ככל שנגביר רת ההתנגדות והלחץ – נקבל רק עוד מזה.
אחד מאבני היסוד בNLP – משמעות התקשורת היא בתגובה שמקבלים,
מה שאומר שמה שניסיתם להשיג או לומר ממש לא משנה, מה שמשנה זה מה הצד השני קלט
ואיך הוא הגיב – אם לא קיבלתם את התגובה שרציתם לקבל כשלתם בתקשורת ועליכם לשנות משהו.
אז לשנות לא תמיד אומר לבטל או לשנות מטפל.
זו רק אחת האפשרויות האחרונות.

בתמונה – יובל בטיפול ריפוי בעיסוק שהיה נמנע ממנו לא מעט.
שם היה חווה את הקושי שעוצמה.

כש"עובדים עם מה שיש"-
מאפשרים דרך הנדנדה שכ"כ אהב לעשות את המטלות המאתגרות.
ואז זה עובד