הימים האילו, שהכל נראה ומרגיש לי אותו הדבר

שאני לא מוצאת בהם תכלית בשום דבר ,
העשייה מתמרחת והמוח שלי נהיה דייסה.

עברה בא המצווה והיה מדהים ומדויק.
בעיניי.
זה היה מרגש במיוחד, מרגש כל כך שתכננתי את האירוע 11 חודשים מראש.
ההתרגשות הייתה עבורי עצומה, לראות את ליאם בוחר לשתף את יובל בכל ברכה, תפילה ותקיעת שופר.
בימים שלבין ראש השנה ליום כיפור, אילו ימים מיוחדים וחגיגיים במיוחד, כמו ילדיי.
הגוף שלי היה בהיי,
המוח ומערכת העצבים שלי עבדו שעות נוספות לוודא שאני על הכל.
כל כך על הכל עד שהבנתי את זה רק כשזה נגמר.
כשהרגשתי שאני בצלילה עמוקה.
לכיוון אחד.

ואז התחברו להם החגים והחופש מהשגרה. שלרוב היא טובה.
אבל אני לא אוהבת את תקופת החגים.
אף פעם לא אהבתי.
פעם, עוד כשאני ואמיר היינו רווקים היינו בורחים כל חג למדינה אחרת, עושים לנו חופשה מהנה. מועילה.
במקום לבחור אצל מי עושים את החג, פשוט נהנים מלברוח לים.
זה לא שבורחים מהמנהגים כי בינינו את יום כיפור אני ואמיר עשינו על מעבורת בתאילנד
ומצאנו את עצמינו צמים ומחפשים בערב 3 כוכבים, רק מחכים שהצום ייצא ונוכל לשתות משהו מהקיוסק.
וזה למרות שאמרנו לעצמינו, שאנחנו לא בישראל אז מי סופר…
מסתבר שאנחנו תמיד סופרים. אצלנו בלב.

אבל יש משהו בתקופה הזו שמצליח לערער אותי ולהרהר את מחשבותיי.
אני אדם רגיש מאוד ומחובר, מרגישה כל דבר,
כל תנודה ביקום הזה ומה שעוזר לי במיוחד זו השמירה על השגרה.
דווקא היצירה מגיעה אליי בשיא העשייה, בלחץ, בבין לבין, בתוך האינטנסיביות של החיים.
במנוחה איך לומר, אני צוללת למעמקים.
לפעמים אני אומרת שבא לי רטייה על העיניים, שלא אראה כל דבר ולא ארגיש כל תזוזה.
מערכת העצבים דורשת כרגע אפס גירויים.
יש ספר שחבר טוב הכיר לי "אדם רגיש מאוד" שכשהכרתי אותו, הבנתי אותי הרבה מאוד.
הסופרת גם כתבה את "ילד רגיש מאוד"
כשאני מבינה אותי, זה גורם לי להבין יותר טוב את יובל.
כמה רגישות הילד שלי חווה על בסיס יומיומי וזה גורם להצפה.
יש כמה פרמטרים שהיא מתייחסת אליהם בספר כמו:
1. עומק של עיבוד
2. עוררות יתר (בהשוואה לאחרים)
3. תגובתיות רגשית
4. אמפתיה גבוהה
5. רגישות לגירויים עדינים.

אני מוצפת. קשה לי ממש.
אולי יש לי חוש שישי אבל כמי שמכירה את התדרים בחיי ואת השפעתם עליי,
זימנתי לי שיבוטל טקס התשליך המתוכנן (וכך יצא), הודעתי בשמחה שאני משחררת באהבה ונחה.
פשוט לא עושה כלום.

כשאני בתדר נמוך, אני כבר יודעת שיפנו אליי מטופלים לא מדויקים או שיהיו ביטולים,
תכניות הליווי שלי לא יתמלאו….ולכן החלטתי לבטל כל פעילות מחייבת של יציאה מהבית ומאז אני שוחה בזמן.

איך אמיר אמר לי אתמול- " אני כבר מכיר אותך, אני מזהה את זה כבר כמה ימים.
את כמו עלה נידף ברוח, כל הרוח מהמפרשים שלך יורדת בחגים.
זה לא צריך להפתיע אותך, שימי נעלי ספורט ונרים אותך (טוב, לא פיסית, הוא לא היה מצליח).
קשה לי ואני מוצאת שאני חסרת מנוחה, לא מוצאת רגיעה.
שומעת מוסיקה מרגיעה, הולכת בחוץ, מתמסרת לנשימה ומנקה..

השעה 20:00 ואני היום ניקיתי כל דבר אפשרי ממש, כולל את הרכב שלי שלא זכר כזה מאורע ממש ממזמן.
התנתקתי מהטלפון, מהסטורי, מהעשייה, הנחתי לכל דבר שכרגע לא חובה.
הנחתי את זה בצד.
אני כנראה זקוקה לצלילה טובה לפני שאני שוב עולה.
זו תקופת צניחה.
יוני עד אוגוסט היו חודשים אינטנסיביים במיוחד עבורי,
עבדתי 5 ערבים בשבוע, החזקתי 5 תכניות ליווי במקביל.
זה כנראה גובה מחיר.
זה לא משנה שהחודשים הקרובים עמוסים והחל משבוע הבא העשייה בפריחה.
זה לא נותן לי שקט שאני מרגישה שהזמן כמו נעצר .

ברגעים האילו, אני מזכירה לעצמי שזה רק עכשיו.
זה רק עכשיו.