האם זה שאני עושה דברים עבורי-הופך אותי לאגואיסטית?

השאלות בפרטי מכם ממשיכות להגיע
מסתבר שזה נושא שמעורר הרבה ענין.
אנחנו מאוד עסוקים בכמה "רואים" אותנו, בעוד אנחנו אותנו פחות רואים.

האם זה שאני עושה דברים עבורי-הופך אותי לאגואיסטית?
למשל…כשאני מייצרת זמן, "מבזבזת" מהתקציב המשפחתי,
כשאני נחה, עושה לי, קונה לפעמים אוכל מוכן, מטפלת בי בדיקור, עושה ספורט…

אענה על זה בשאלה :
האם להקשיב ללב שלי הופך אותי לאגואיסטית?
האם לחזק אותי בכל ההיבטים:
פיסית, נפשית, מנטלית ורוחנית הופך אותי לנרקסיטסטית?

לא מלמדים אותנו או נותנים לנו כלים
איך להישאר נאמנים ללב שלנו גם כשאנחנו גדלים
לא נותנים לנו כלים איך להיות מחוברים
לצרכים ולרצונות שלנו כשאנחנו הופכים לבוגרים.

הרי מי שגידלו אותנו בעצמם לא יודעים וגם אותם לא לימדו.

זו משוואה פשוטה:
כשהמיכל שלי מלא גם בי – אני בנתינה, אני לא חווה חוסר.
כשמיכל שלי חסר אותי – אני חווה הצפה בכל המימדים
וכשזה מלא – זה נשפך!
כשזה נשפך – כולנו מפסידים. גם אני

דוגמא נוספת?

אני כבר לא הטלפון הראשון יותר לבי"ס למשל, גם לרופא.
יש אותי בתוך סדר העדיפויות. נגמר ההרגל האוטומט.

המיקום משתנה, עם זאת, אני לא למטה.
שחררתי את הרצון/צורך לעשות הכל לבד…
אם את עוד מספרת לך שזה רק בגלל שהוא לא מעורב -קבעי איתי דחוף פגישה .

תכלס, זה לפעול מהאמת שלי בלי להרגיש אשמה.
זה אפשרי להיות מחוברת ומרוכזת גם (מילת מפתח חשובה) בעצמי
וגם להיות מלאה באהבה ונתינה כלפי ילדיי, בן זוגי בפרט וכלפי אנשים בכלל.

אני מחויבת לעצמי!

אני המנהיגה של הבית ושל העסק שלי!
אני הולכת עם האמת שלי.
אני מאמינה בי.
הימרתי השנה בכמה נקודות על עצמי וזה היה הימור משמעותי

ולשאלתכם – התוצאה?…
איך אמיר ניסח את זה: "הוכחת שאת מניה בטוחה!"
והילדים?הם הם המרוויחים העיקרים כי הם זוכים למודלינג מיטיב.

מה אתם אומרים?