כולם מסכמים עשור, שנה ואני מסכמת חיים שלמים

כי אני יולדת חיים חדשים.

את החיים שלי.

חברה ילדות שלי שלחה לי את השיר של Katy Perry, Rise שמייצג עבורה את השינוי שחל בי.

שהיא מתרגשת שסוף סוף הגחתי לעולם. כמו שהיא מכירה אותי.

לא לקח לי רגע אפילו להבין למה היא התכוונה, בעודי שומעת את השיר ואז רצה לתרגם לעצמי לעברית, לוודא ששמעתי נכון.

הייתי המומה לנוכח המילים והעוצמה של השיר.

כמו תרגמו את מחשבותיי ואני שרה בתוכם.

מעולם לא התכוונתי רק לשרוד בעולם הזה, לא נולדתי ככה.

תמיד הייתה בי הידיעה הזו בתוכי.

אף אחד אחר לא יכול היה לכתוב את הסיפור שלי. רק אני ובדרך שלי.

והדרך שלי, מה אספר לכם? דרך חתחתים.

אני לא אדם של קיצורי דרך. בוחרת תמיד לעבור דרך הכאב, בתוך האתגרים. להגיע לשיאים.

מעבירה בהם גם את הקרובים לי ביותר, בתוך העוצמות שלי ובלבטים.

שנים שהתהלכתי בתוך ידיעה שכזה אני רוצה, וכזה יהיה לי ולכזה אגיע.

ידעתי תמיד מה הדרך שלי, מה אעשה כשאהיה גדולה. גם עד גיל 60 (…חנות פרחים עם אמיר).

למדתי תואר ראשון ועבדתי במקביל.

גיל 23 – התחתנתי פעם ראשונה, חייתי עם שקרן פתולוגי בלא ידיעתי, עברנו לארה"ב, התגרשתי.

בליל גירושיי, בארה"ב, 3 לפנות בוקר, מתחת למנורת לילה, כתבתי לאמיר (החבר הראשון שלי מהחטיבה), שיידע, שאם איי פעם יקרה לי משהו, שיידע, שהוא אהבת חיי.

ובבוקר שלחתי.

דבר גרר דבר, חזרתי הביתה, לבית הוריי. חזרתי לאמיר.

תוך כדי זוגיות ישנה-חדשה, עבודה פנימית על מיליון הבנות ותובנות שכמו נפלו מהעץ.

שלי, שלו.

ואחרי 4 שנים – חתונה מספר שתיים!

שנה אחרי, מגיעה ההחלטה שצריך להביא ילדים כי רוצים ולא עכשיו אמנם, אבל כבר גיל 30, הגיע הזמן!

גיל 31 – ילד ראשון, מתוכנן, אימא בדיכאון אחרי לידה ואבא מפוטר, איתי בחופשה ומה יש לומר – חגיגה!

גיל 32 – ילד מספר שתיים, בהפתעה, בהפרש של חודש מהלידה הראשונה. עדיין בדיכאון אחרי הלידה, גם של השנייה, לומדת תואר שני (כי ידעתי שאהיה יועצת ארגונית כשאהיה גדולה), והחגיגה….בהמשכה!

ובנוסף לחגיגה, באותה שנה, יובל אובחן (מס' 2) עם אוטיזם, היפטוניה ושאר ירקות.

גיל 34 – ילדה מספר שלוש, שוב פעם בהפתעה ומעבר דירה, שוב. טוב…אתם משערים איך התפתחה לה החגיגה….

בכל השנים הללו, עובדת בחברת הייטק שמשמשת לי עוגן ומעגן.

גיל 37 – ריסוק של הקרסול, 2 ניתוחים, כיסא גלגלים, קביים ופלטינות ברגל ימין.

מפונה לחדר מיון ובעודי צורחת בכאבים למורפיום, קוראת לכל המלאכים שבשמיים, מי שפנוי ומי שלא – תבואו!!! בקשתי שיגיעו לעזרי.

זוכרת עד כמה עצמה הייתה בבקשה שלי אז.

כי הבנתי. הבנתי שהתרסקתי, תרתי משמע.

וזו הייתה נפילה אכזרית וברכה כאחת. לא הייתה דרך אחרת לעצור אותי.

והמלאכים שלי. הו, המלאכים שלי הגיעו. הם עצרו אותי.

וכל השנים הללו, היו בתוכי קולות, כמו אותם נשרים בשיר, שלחשו לי:

נגמר לך הזמן, נגמר לך הזמן, את לא תצליחי, את תפסידי.

ואני הקשבתי להם, לאותם קולות אימה, שהשתיקו אותי. והאמנתי להם.

האמנתי שנגמר לי הזמן, ושלא ייצא כלום ממה שתכננתי.

למדתי תואר ראשון ושני לחינם, שאני אימא מסורה וכל חיי מופקדים מעתה על יובל והשאר.

בשנים שאחרי האבחון ליוותה אותי מלאכית אחת מיוחדת.

יעל,  היא לקחה אותי לחיקה, לא פחות, כך הרגשתי. היא טיפלה בפצעים שלי ברוך ובעדינות וליוותה אותי במסע ההורות שלי.

באחת הפעמים, היא אמרה לי משפט שלא יוצא מראשי עד היום:

"במקום בו פחדת ללכת, עוד תראי לאחרים את הדרך".

ואני חרטתי והדפסתי את המשפט על צו ליבי ועל המחשב הנייד שלי.

עם המחשב הזה הייתי מופיעה לפגישות בעבודה וזה תמיד היה מעורר עניין.

אבל זה היה שלי. ורק אני ידעתי כמה המשפט הזה העניק לי כוח לעבור עוד יום, בתוך המסע הזה שלי.

יושבת ברכב, בחניה של העבודה, בוכה מוות בתוך ממחטה. ועולה. עולה כאילו כלום למשרד, לעוד יום של שגרה.

לא אחת המנהלת שלי שאלה אותי:

"איך זה שאף אחד פה לא מכיר את שרון? את עובדת פה 13 שנים!

ואני יודעת לספר לך שלא מכירים מי את. את מי שאני מכירה. את החכמה והכוחות, את העצמה המיוחדת שלך".

והיא צדקה. אוי, כמה שהיא צדקה!

זה רק הוסיף על הצריבה. על הכאב.

וידעתי. גם ידעתי בתוכי. שאת המסע הזה אני סוחבת על הגב. לכל החיים.

גם ידעתי שאני טיפוס מנצח. לא במובן של מלחמה או תחרות.

במובן שידעתי שאני מכירה אותי. ואני, אני יוצאת כשידי על העליונה מקשיים.

שאני כבר עברתי דבר אחד או שניים קשים בחיים.

שאחרים היו מתפרקים ומתייאשים.

ואני? אני צומחת מהקושי, עולה מהצלילה למעלה ולוקחת אויר.

אני לא בחורה שגרתית ולא מתפשרת. לא על עצמי ולא על מי שמסביבי.

ויש לזה מחירים.

אני תמיד פודה את הצ'יק.

ומזה פחדתי, הכי הרבה.

שהפעם, הפעם – לא אצליח לפדות את הצ'יק.

זה היה הפחד העמוק ביותר שלי.

מתוך השיגעון והכאוס,

היום אני עולה כמו עוף החול במדבר, שעולה ויוצא במלוא תפארתו.

אל תתפלאו, אל תופתעו, אני עולה.

בעודי מגשימה את כל החלומות שלי.

ויוצרת עוד מלא חדשים, הזויים!

מזמינה אתכם באהבה לשים פול ווליום ולהקשיב לכל מילה.

תשמעו אותי

https://www.youtube.com/watch?v=hdw1uKiTI5c

I won't just survive

Oh, you will see me thrive

Can't write my story

I'm beyond the archetype

I won't just conform

No matter how you shake my core

'Cause my roots, they run deep, oh

Oh, ye of so little faith

Don't doubt it, don't doubt it

Victory is in my veins

I know it, I know it

And I will not negotiate

I'll fight it, I'll fight it

I will transform

When, when the fire's at my feet again

And the vultures all start circling

They're whispering, you're out of time

But still, I rise

This is no mistake, no accident

When you think the final nail is in, think again

Don't be surprised, I will still rise

I must stay conscious

Through the madness and chaos

So I call on my angels

They say

Oh, ye of so little faith

Don't doubt it, don't doubt it

Victory is in your veins

You…

 

תרגום לעברית:

"אני לא סתם אשרוד

אהה, עוד תראו אותי משגשגת

לא יכולה לכתוב את הסיפור שלי

אני מעבר לאבטיפוס (לרגיל)

אני לא סתם אהיה שגרתית

לא משנה איך תנער את הליבה שלי

כי השורשים שלי – הם רצים עמוק

אה, יש לך כל כך מעט אמונה

אל תפקפקי בזה, אל תפקפקי בזה

הניצחון בעורקי

אני יודעת את זה, אני יודעת את זה

ואני לא אשא ומתן

אני אלחם בזה, אני אלחם בזה

אני אשתנה (אעבור טרנספורמציה)

מתי, כשהאש שוב לרגלי

והנשרים כולם מתחילים להסתובב

הם לוחשים: אין לך זמן, אין לך זמן

אבל בכל זאת, אני קמה

זו לא טעות, לא במקרה

כשאתה חושב שהמסמר הסופי נמצא, חשוב שוב!

אל תתפלא, אני עדיין אקום

עלי להישאר בהכרה

דרך הטירוף והכאוס

אז אני קוראת לכל המלאכים שלי

הם אומרים:

אה, יש לך כל כך מעט אמונה

אל תפקפקי בזה, אל תפקפקי בזה

הניצחון נמצא בעורקיך

את יודעת את זה, את יודעת את זה,

ואת לא תישאי משא ומתן

אני תלחמי בזה, אני תלחמי בזה

תשתני (תעברי טרנספורמציה)

נגישות