עוד שניה ומגיעים למצוות
משנה שעברה, מבר המצווה של אחיו ליאם' אני חושבת איך להיערך בהתאמה, לדאוג שליובל תהיה חוויה מיטיבה.
אם יש משהו שאני מבינה בשנים שאני חיה עם האוטיזם,זה שהטרמה היא חובה
וכמה שיותר מדויקת וברורה.
הוחלט יחד שמסיבת בריכה תהיה עבורו חוויה שיוכל לקחת בה חלק, להיות מעורב, יוכל לקפוץ למים כשהוא לא מווסת.
המים עבור יובל זו מתנה, שם הוא במיטבו, כמו צוללן (4 שנים ש"גרנו" בבית איזי שפירא השפיעו לטובה).
אז בר המצווה כמו שיובל קבע – 
אירוע במקום קטן שיש בו בריכה – יש 
יובל הגיע איתי לפגישה במקום מבלי שהיה אירוע והיה שקט, ראה, התרשם
ואמר לבעל המקום: "עכשיו מה שנשאר זה לשכנע את אבא 
"ליובל יהיה שליטה על עוצמת הרעש, יהיה לו מיקרופון ויש לו חדר להפוגה ממוזג. טקס עלייה לתורה במועד בבית כנסת קטנטן ליד הבית, של חב"ד – יש
את האירוע החלטנו להקדים ליולי במקום בסוף אוגוסט תוך מחשבה שהכיתה מתפצלת לחטיבה,
בטוח שיובל לא ימשיך איתה וחלק מהילדים ייסעו לחו"ל.
בכדי לאפשר ליובל לחוות בר מצווה במסיבה שקטה עם הכיתה, הקדמה של חודשיים נראית לנו "הקרבה" בקטנה 
בחמישי בקרנו בבית הכנסת לראשונה,יובל פגש את הרב, את הטקס בתוך המרחב, את הספרים והטלית
הרב מאפשר לו לבחור – אם למשל ירצה שירים/שיזרקו עליו סוכריות וכו'.
כשיצאנו יובל שאל: "אמא, גם בבר מצווה שלי יהיה כזה שקט?, זה מאפן"
שאלתי: מה אתה הייתי רוצה שיהיה?
ענה: "שמח, שיהיה רעש, שנשיר, שיהיו הרבה אנשים, כמו אצל ליאם בבר מצווה"
הבטחתי לו שאנחנו נרים את התקרה של בית הכנסת מעוצמת השמחה
יש לי הרגשה שאני לא מבטיחה לו סתם 
