"5 בבוקר שמה שעון מעורר לטגן שניצלים"
למה?
"כדי שיהיה לילדים כשיחזרו מבי"ס, שיהיה להם טעים. ככה הם אוהבים את זה טרי. הם לא יאכלו את זה אחרת"
"4 בבוקר שמה שעון
להפעיל מכונת כביסה ובשעה 6 לפני שיוצאת לעבודה תולה אותה"
למה?
"כי אני לא אוהבת שהכביסה תלויה כל הלילה ואז כל היום עד שאני חוזרת מהעבודה. היא מאבדת מהריח שלה
"
מהיכן את מכירה את ההרגלים האילו?"
מאימא שלי. גם היא הייתה ככה, מתעוררת לפנות בוקר ומנקה."
והיא הייתה שמחה?"
לא. היא תמיד הייתה כעוסה ולחוצה. אבל הבית היה מתוקתק."
ואתם כילדים – חוויתם חום ואהבה? חיבוק, רכות?
"האמת שלא, בכלל לא. כילדה אני זוכרת שהיא תמיד הייתה ליד…לא באמת נוכחת".
ואיזו אימא לדעתך את היום?
"מאוד דומה לה, האמת, ככה יצא"
האם יש לך בחירה? בחירה באילו הרגלים לקחת ממנה ואילו להשאיר לה?
"לא חשבתי על זה מעולם. פשוט עשיתי מה שהיא עושה"
בתום הפגישה שלנו – היא קבלה ממני משימה:
לכי תבדקי עם אימא שלך ותראייני אותה איך היא זוכרת את עצמה והאם הייתה שמחה, מסופקת מעצמה.
איזו אימא לדעתה היא הייתה. תרשמי לך ותגיעי עם זה לפגישה הבאה.
דוגמה מהדרכת הורים עם אימא לילד עם צרכים מיוחדים שקורסת תחת הנטל של:
תחזוקת הבית
עבודה במשרה מלאה וקבועה
משרה חלקית נוספת לקראת רצון בקריירה חדשה
בישול
ניקיון הבית
הסעות לחוגים/טיפולים ועוד.
נשמע גם לך מוכר?
אז איך היא מתמודדת עם העומס
?
קמה ב4/5 בבוקר…סליחה, לפנות בוקר.
מנקה את הבית, מטגנת שניצלים, תולה מכונת כביסה…
היא לא מבינה איך ב17:00 כשהילד רואה אותה היא לא יכולה לסבול את הנוכחות שלו
והקולות שהוא משמיע, הרצון שלו "להידבק" אליה, לדבריה.
כשהיא בקשה שנתחיל להיפגש המטרה שלה
הייתה לקבל את האוטיזם של הבן שלה.
זה מאוד מפריע לה.
התחלנו לפרק אבן אבן בתוך האמונות שלה, במטרה להבין איפה הקושי יושב.
כי לי זה ברור שהקושי של "הבחוץ" זה לא שמפריע לה באמת.
כשאני לא מקבלת משהו אצל הילד שלי או חווה קושי איתו, זה מעיד על הקושי שלי יש בתוכי.
לכן, כמטפלת רגשית אני עובדת עם ההורה על הקושי שלו ואנחנו משחררים את הכאב ואת הקושי.
כשאנחנו משתחררים מהקושי שלנו – לרוב הילד שלנו יחווה את השחרור מהקושי איתו הגענו.
אגב- באותו הערב אתגרתי אותה לטגן את השניצלים בערב במקום ב4 בבוקר.
היא הסכימה לאתגר ושיתפה יום למחרת שהילדים אכלו אותו הדבר, הם לא שמו לב להבדל בכלל
|
והיא?
היא הצליחה לישון כל הלילה
!