בעוד אני עסוקה בריצה – כמה אני מאבדת בדרך

6 וחצי בבוקר חורף, בחוץ מתחיל לטפטף
השמים שחורים ועגומים. קצת כמו שזה הרגיש לי אז בלב.
אני ויובל בדרך לתל השומר, מזה שנתיים מטופלים בתוכנית קש"ת בתל השומר.
ב8 בבוקר הטיפול הראשון כבר יתחיל.
עומדת ברמזור ביציאה מכפר סבא, יובל במושב האחורי, אז היה בן 6
פתאום דלת הרכב שלי נפתחת בחוזקה ועומד אדם שצורח לעברי:
"תגידי, את מטומטמת או מה?!?"
ואני מבוהלת, עוד לא מבינה מה קרה, איך זה שמישהו פותח לי את הדלת בכזו עוצמה ומה כבר קרה?
"שכחת את המחשב הנייד שלך על הגג! מה את לא רואה? וכמה אפשר לצפצף לך ואת לא שומעת! מה יש לך את סתומה?"
מה?! איזה מחשב? על מה הוא מדבר?
שמתי אמברקס ויצאתי מהרכב, על גג הרכב שלי מונח הלפטופ של העבודה.
באותו הרגע לא ידעתי אם לנשק לו את הרגליים על מה שעשה או לצעוק עליו מעוצמת הבהלה.
דקות קודם שמעתי צפירות מאחור אבל הנחתי שזה לא עבורי ולכן התעלמתי.
בכל זאת, 6 בבוקר
זה רגע מכונן שלא אשכח כל ימי חיי.
ההבנה של איך אני מתנהלת, מה ההשלכות של דרך החיים שלי המטורללת
בעוד אני עסוקה בריצה – כמה אני מאבדת בדרך ואיך אני יוצאת מתוך הכאוס הזה ולומדת. לומדת להתנהל אחרת.

זה היה סמן דרך משמעותי
מודה לאיש החשוב הזה שעצר והעניק לי מתנה.
בדרך שלו, הוא סימן לי שירדתי מהשביל ושאני כבר במסלול התנגשות.
אם נדמה לכם שפה עצרתי – אתם טועים!

העצירה הבאה הייתה ברקס מהיקום בצורת נפילה ושבר ב3 מקומות בקרסול ימין.
2 ניתוחים, חודשיים על כיסא גלגלים, 8 חודשים קביים ושנה של שיקום.
אה…ונכות לכל החיים.

אנחנו לא תמיד מקשיבים לסימנים מהיקום.
הוא מזמן לנו בכל דרך שנקשיב.
בהתחלה בשקט, דרך סימנים קטנים
כשאנחנו מסרבים להקשיב, הוא מתחיל לצעוק ולרוב זה מגיע במכות, אני כבר למדתי לראות באילו מתנות.

למה אני מספרת לכם את כל זה?

כי אם גם אתם הורים לילדים עם צרכים מיוחדים
ואתם מוצאים את עצמיכם מתנהלים בכאוס מוחלט, לא יודעים מימינכם ועל אוטומט,
אני רוצה לומר לכם שיש עוד דרך.
תדמיינו שאתם כל הזמן מנסים לצוף מעל פני המים ולרגעים אפילו טובעים
יוצאים החוצה לקחת טיפה של אויר.
הייתי רוצה שתדעו שגם אני הייתי שם פעם. אפילו למשך הרבה מדיי שנים.

במידה ואתם זקוקים לקצת חמצן ואויר במפרשים, דברו איתי.
אל תחכו לטבוע תחת הנטל.
אני שיחת החירום שלכם בכל שעה ובכל יום בשבוע (יעידו מי שניסו גם ב2 בלילה במוצ"ש. אני עונה)ללא תשלום ובאהבה.

אני כאן,אל תישארו עם זה לבד

בתמונה – אני ויובל בטיפול דיאדי (הורה וילד) בגן קש"ת (מסגרת נוספת לטיפולים עבור ילדים משולבים). כאן הוא בן 6.5 ~היה קיץ