זה סיפורה של משפחה רגילה
זוג חמוד מהמרכז, שהחליט להתחתן מאוחר, להביא ילדים לעולם.
ילד ראשון נולד – בום! לקות שמיעה.
ברוכה הבאה הורות חדשה.
11 חודשים אחרי – האימא עוד לא התאוששה…ובום
לידה שניה. מגדלים שני תינוקות ומבינים שמשהו לא כשורה.
עוברות שנתיים בקושי עם ילד אחד עוברים לילות ללא שינה,
רופאים, אנטיביוטיקה כאילו אין מחר, ניתוח ואז עוד אחד…
עם הילד השני – חשבתי שמגיע לי לזכות במיס אמא של העולם – הילד הכי רגוע בעולם.
כל היום על הנדנדה, שקט ולא מוציא מילה…ממש משאלת לב של כל אימא כמוני שחוותה דיכאון אחרי לידה.
הורות בהפתעה!
זה היה נורא. אין מילה יפה לתאר את מה שהרגשתי בשנים הראשונות להורות שלי.
איום ונורא.
כשקבלנו את האבחון ליובל בגיל שנתיים לא הייתי מאמינה שיום יבוא
ונהיה על שלט חוצות והמילה הכל כך מתויגת – אוטיזם
תתנוסס ליד הפרצוף שלי או של הילד שלי….גם אמיר לא 
בשנים הראשונות נשמתי לרווחה שקראו לזה: PDD NOS או הספקטרום האוטיסטי.
זה הכי הרבה שיכולתי לנשום לזה. שלא לומר את זה.
החשיפה לא באה לי באופן טבעי כמו שזה נראה לאנשים עכשיו.
לקח לי כמה שנים עד שזה התיישב לי בגרון, מלא שיחות עם חברות, עם מטפלים, עם עצמי
גם עבור החשיפה של יובל החוצה עם האוטיזם שלו זה היה תהליך איטי, ארוך ובהחלט מרשים (עליו אפרט בפוסט אחר).
הילד שלי יודע שיש לו אוטיזם
זה שיח שתמיד היה בבית, בגלוי, במודעות ומבחירה שאנחנו לא מתביישים בלקות!
זה מה שיש ועם זה אנחנו מנצחים.
לא את הלקות
את הבורות.
אני לא שופטת את מי ששבוי בתיוג, גם אני הייתי שם לפני שנחשפתי לזה באופן אישי ולכן לא קשה לי להכיל את הקושי.
מצד שני, אני עסוקה המון בשנים האילו באיך מפזרים את העמימות לגבי הלקות.
איך מאפשרים לכל אחד להיכנס לעולמי ולהתחבר לילד שלי.
יובל זה יובל, בדיוק כמו שהיה לפני האבחון
וגם אחריו.
בימים הקרובים ועד ה2.4 שזה יום האוטיזם הבינלאומי,
אעלה פוסטים/תמונות/מידע והמלצות שעזרו לי כאימא ולנו כמשפחה.
דרכם אכניס אתכם לעולם שלי כאימא של יובל.
מוזמנים לשתף באהבה
יום ההתרמה לעמותה לילדים בסיכון ואלו"ט לכבוד יום האוטיזם הבינלאומי 2022
